הכרעת דין בתיק ת"פ 3229-06

כתב האישום

1.         נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1)+(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 3.1.06 בשעה 9:00 או בסמוך לכך, עסקו כוחות הביטחון בחלוקת הודעות פינוי למתחמים בשוק הסיטונאי של חברון, ונתקלו בהתנגדות שכללה הפרות סדר מצד תושבי הרובע היהודי בחברון. במועד זה זרקה הנאשמת אופני ילדים מפלסטיק לעבר ראשו של השוטר אילן עזאני שסייע בחלוקת הודעות הפינוי. האופניים פגעו בראשו של עזאני וגרמו לו לרגישות בפניו וחבלה קלה באפו.

2.         הנאשמת לא התייצבה לדיונים רבים שנקבעו בתיק זה, וההליכים נגדה הותלו ולאחר מכן חודשו. הנאשמת כפרה בכתב האישום, טענה שעברה במקום בדרכה למקום עבודתה אך הכחישה שזרקה את האופניים או תקפה שוטר. הראיות בתיק נשמעו.

ראיות התביעה

3.         עדי התביעה המשמעותיים בתיק הם שני שוטרי יס"מ שנכחו במקום. השוטר אילן עזאני שאף נפגע כתוצאה מזריקת האופניים, והעד רפאל כהן, שעמד בסמוך אליו.

4.         העד רפאל כהן העיד אינו זוכר דבר מהאירוע, ולא נזכר בו גם לאחר שריענן את זכרונו. עם זאת הוא הפנה לתיעוד הקיים, להודעות שנגבו ממנו בסמוך לאחר האירוע (פרוטוקול עמ' 8, 9). הודעותיו של העד הוגשו מכח כלל הקפאת הזכירה.

5.         קיבלתי את הודעותיו של העד בהחלטת ביניים במהלך הדיון. אוסיף ואנמק עתה כי ניתן לקבל את ההודעות כראיה בהסתמך על כללי הקבילות שהוגדרו ב ע"פ 869/81, מוחמד שניר נגד מדינת ישראל, פ''ד לח (4) 169, עמ' 213-218, פיסקאות 26-28 לפסק הדין.

אציין כי בהתאם להלכת שניר ניתן לקבל כראיה גם רישומים שלא נערכו על ידי העד עצמו אלא "דברים שנרשמו בשעתו לפי הוראותיו ומפיו על - ידי מישהו, שרק ביצע מלאכה ידנית של מזכירות; זאת,   כמובן, בתנאי שהעד מאשר אותם עתה בתור שכאלה" (סעיף 27א(ו) לפסק הדין). במקרה הנוכחי מדובר בהודעות במשטרה שנגבו מן העד בסמוך לאירוע. אמנם גביית ההודעה על ידי חוקר משטרה אינה בגדר מלאכת מזכירות גרידא, אולם החוקר הרושם את הדברים מפי העד אמור לרשום אותם כלשונם או באופן הקרוב ביותר למקור, כך שהעיקרון של הקפדה על אותנטיות ומניעת שינוי הדברים שנאמרו על ידי העד עצמו נשמר גם כאן.

            קיבלתי, איפוא, את הודעותיו של העד כראיה מכח עקרון הקפאת הזכירה שבעבר.

6.         הודעתו הראשונה של העד רפאל כהן, ת/1, נגבתה ממנו ביום האירוע עצמו בשעה 14:30. העד מסר כי נמצא במקום יחד עם יתר חברי החוליה שלו כשהשוטר אילן עזאני עמד משמאלו מעט קדימה. הוא תיאר: "אני מזהה אישה מחזיקה אופניים מפלסטיק, אופני ילדים בצבע כתום - צהוב. משליכה את האופניים לכיווננו ואילן עזאני חוטף את האופניים בראש. האופניים נופלים במקום. האישה שזרקה את האופניים ניסתה להתרחק מהמקום לכיוון שכונת 'אברהם אבינו' . דלקתי אחריה - אילן אחרי. תפסתי אותה החזקתי אותה ביד ואמרי לה שהיא מעוכבת. ואילן הגיע אמרתי לו זאת זרקה את האופניים..." (ת/1 שורות 17-23). ובהמשך: "האישה שנעצרה על ידי אילן עזאני זאת בוודאות האישה שזרקה את האופניים שפגעו בראשו. מרגע זריקת האופניים ועד לתפיסתה הייתי בקשר עין רצוף איתה והיא עמדה קרוב אלי. בזמן שהיא זרקה את האופניים היו לידה עוד כמה אנשים לא צמוד במרחק של מטר ממנה בערך. וזאת היא שזרקה את האופניים. כשאילן הודיע על מעצרה היא לא רצתה להתלוות אליו. היא ישבה על הרצפה...." (שם, שורות 1-8).

7.         בהודעה נוספת מיום 10.6.06, דהיינו כשבוע לאחר האירוע, אשר סומנה ת/2, הוסיף העד ותיאר: "זכור לי שבמרחק של שני מטר ממנה לערך היו מספר אנשים והם לא היו צמודים אליה ואני הבחנתי בה בבירור שהיא זורקת את האופניים שפגעו בפניו של אילן".

8.         עד מהותי נוסף הוא שוטר היס"מ אחר שנכח באירוע, אשר נפגע מהאופניים. העד אילן עזאני העיד כי הוא זוכר את האירוע שהחל בהתפרעות, יידויי צבע וביצים. העד תיאר כי התכופף כדי לעזור לחבריו להרים אדם ששכב על הרצפה. "איך שאני מתכופף ובא לעזור להם אני מזהה מכיוון ימים שלי עף משהו צבעוני כתום אדום, אני מזיז חצי מבט ולמעשה חוטף את העצם בפנים... היה לי טווח ראיה וראיתי את החפץ מגיע. לא ידעתי שהוא היה מכוון אלי. ראיתי פתאום משהו צבעוני מול הפנים וממרחק של כמה מטרים ממש קרוב, 5-6 מ' משהו כזה עמדה שם אישה. אני הזדקפתי, הסתובבתי לכיוון שלה והיא הפנתה את הגב והתחילה ללכת מהמקום. היא ראתה שאני רואה אותה. בשטח סביבה לא היו עוד אנשים בטווח של 2-3 מ' ממנה." (עמ' 18 שורות 21- 27). בחקירה הנגדית השיב כי לא היו אנשים בטווח של שני מטר מסביב לנאשמת (עמ' 24 שורה 17).

9.         העד הבהיר: "בחיבור כל הנתונים, המרחק, פגיעה וזה שאני יוצר קשר עין והאדם מסתובב ואין אף אחד באיזור... זה נתון שהאדם שעומד בטווח הזה הוא מבחינתי החשוד בזריקה" (עמ' 18 שורות 30-32). "בין שתי נקודות עובר קו אחד ישר. המרחב האופקי הוא ישר במסלול והוא יוצר אליפסה. אני הייתי בנקודה הראשונה, הנקודה השניה היתה האדם שעומד שם... זיהיתי את האישה שעמדה שם. ניגשתי אליה, הודעתי לה שהיא עצורה על תקיפת שוטרים. היא הסתובבה באותו קטע ורצתה ללכת. תפסתי אותה ביד והייתי לכיוון הרכבים כדי לפנות אותה כעצורה. בקטע הזה בוצע מעצר..." (עמ' 19 שורות 2-6). ועוד: "כשהתחלתי להתכופף לכיוון מישהו שהיה על הרצפה, ראיתי בזווית העין משהו צבעוני כתום אדום מגיע אלי בזווית אני מטה את הראש וחוטף אותו בפנים. היתה לי את התנועה של הראש וראיתי את הנאשמת בקו ישיר של הפגיעה" (עמ' 21 שורות 1-3).

10.       בנוגע לזיהויה של הנאשמת העד העיד עזאני כי ברגע מעצרה ותפיסתה של הנאשמת לא התמקד בתיאורה ובלבושה, אלא בתפיסתה ובהעברה למרחב, בכך ש"השרשרת" תהיה שלמה. הוא בעצמו העביר את הנאשמת למרחב, ורק שם התפנה לעסוק בשם ובפרטים (עמ' 21 שורות 4-9). הוא הדגיש כי מיד לאחר שספג את המכה נוצר קשר עין בינו לבין הנאשמת, הוא התמקד בה, היא החלה לצאת מהאזור והוא ניגש אליה, (עמ' 23 שורות 19-25). העד נשאל והשיב כי הלך אחרי הנאשמת, הוא היה הראשון שתפס אותה, תפס את הנאשמת ולא עזב אותה כדי שלא להתבלבל בין כל האנשים (עמ' 23 שורות 26-32). העד לא זכר אם חברו רפאל כהן סייע לו בביצוע המעצר (עמ' 24 שורות 8-11, עמ' 25 שורות 4, 5).

ראיות ההגנה

גירסת הנאשמת           
11.       הנאשמת נחקרה במשטרה לאחר האירוע. בהודעתה המסומנת ת/3 טענה כי בדרכה לעבודה הבחינה באירוע קשה מאד שאת פרטיו היא מעדיפה לתת בבית המשפט. לדבריה היא ניסתה לעבור בדרך בה היא עוברת מידי יום אך נתפסה על ידי שוטרי יס"מ, ואין לה מושג מדוע. הנאשמת טענה כי לא עשתה דבר והכחישה זריקת אופניים על השוטר. היא נשאלה והשיבה כי היו במקום הרבה נשים והרבה ילדים.

12.       בעדותה בבית המשפט העידה הנאשמת כי ביום האירוע היתה בדרך לעבודתה בבית הדסה. היא ראתה תושבים רבים מתגודדים בקבוצות, החליטה להתעכב במקום ונשארה עם קבוצה של חברות ושכנות שהיו במקום (עמ' 8 שורות 9-11).

בנוגע לאירוע זריקת האופניים העידה כי היו כמה אירועי אלימות, אחד מהם זריקת האופניים. אולם הכחישה כי היא שזרקה אתה אופניים או חפץ אחר כלשהו. לדבריה מישהי אחרת זרקה והשוטרים התבלבלו ורצו אליה (עמ' 8 שורות 8-24). הנאשמת תיארה כי האירוע התרחש במרחק של כ-15 מטר ממנה, כרבע שעה או עשר דקות לפני שנעצרה (עמ' 8 שורות 26-28).